<h1>שו"ת בעלי התוספות הלכ' טבילה סימן קכ"ג</h1>
<h2>דף יב.</h2>
הא דאמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דוקא שלא הגיע עת וסתה א"נ אין לה וסת שלא הגיעו ימי עונתה אבל בשעת וסתה או בזמן עונתה אסורה בלא בדיקה בין בא מן הדרך בין יושבת בבית בין למ"ד וסתות דאורייתא בין למ"ד ווסתות דרבנן שהרי מוזהר לפרוש (הימנו) [הימנה] סמוך לווסתה ושוב אינו מותר עד שתבדוק.
<h2>דף טו:</h2>
טבילה בזמנה מצוה כך פס' ר"ח וכן הוא בסדר רבי' אליהו באזהרותיו והכי משמע בפ' המפלת [כ"ט ע"ב] טועה מטבילין אותה צ"ה טבילות לב"ה ול"ה טבילות לב"ש כולהו להטבילה בזמנה ואמרי' (בזמנה) במסקנא ש"מ טבילה בזמנה מצוה, ואמרי' נמי בפ' בתרא [ס"ט ע"א] טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אותה ט' טבילות מספק משום דטבילה בזמנה מצוה. ובפ"ק דיומא [ח' ע"א] פליגי ר' מאיר ור' יוסי ור' חנניה סגן הכהנים מזין עליו כל שבעה מכל החטאות שהיו שם ומסיק דכ"ע (וכל) [דכל] הני תנאי סברי טבילה בזמנה מצוה ואע"ג דפליגי רבנן עליה דר' יוסי בפ' בת' דיומא בסופו [פ"ח ע"א] ובשלהי פ' כל כתבי [שבת ק"כ ע"ב] גבי מי שהיה שם כתוב על בשרו ואמרי' טבילה בזמנה מצוה דתני' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן וטובלין ביום נידה ויולדת טבילתן בלילה בעל קרי טובל והולך עד לאחר המנחה, ור' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אין צריך לטבול ומסיק דפליגי בטבילה בזמנה מצוה לרבנן ולר' יוסי לאו מצוה ומסיק דהאי ר' יוסי בר' יהודה היא אבל ר' יוסי סבר מצוה, והאידנא דספק זבות נינהו דאמר בפ' תינוקת [ס"ז ע"ב] א"ל רב אחא בריה דרב לרבא מכדי האידנ' ספק זבות נינהו ליטבלו ביומא דשבעא, א"ל משום דר' שמעון אמר אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק פי' אסורה לטבול ביום ז' לספירת' שמא יבא עליה אחר טבילתה ואם תראה בו ביום תסתור ספירתה ונמצא בעל ספק זבה, אע"ג דמוקמי' לה לשמעתיה דטועה התם כר' שמעון בפ' המפלת [כ"ט ע"ב] משמע דסבירא ליה דטבילה בזמנה מצוה ומטבלינן לה מספק כמה טבילות. חזינן מפני חששת שמא תבא לידי [ספק] דחינן לטביל' מצוה בזמנו ולא מטבלינן לה ביומא דשבעא עד לאורתא, מיהו אפי' הכי טבילה שלא בזמנה אין לדחות טבילתה יותר מליל מוצאי (שביעי') [שביעי] ואפי' אין בעלה עמה בעיר דאמר בפ' כל היד [ט"ו ע"ב] א"ר יוחנן אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עליה פי' אם בא מן הדרך, וגר' עלה בירושלמי [פ"ב ה"ד] א"ר יוחנן שונה אני אפי' לאחר ג' שנים מותר ובלבד באשה שיש לה ווסת א"ר אבהו ובלבד ששהתה אחר וסתה ז' ימים, וחש לומר שמא לא טבלה, א"ר חנינא זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה וכ"ש כשבעלה עמה שאסור לבטל מצות עונה ומצות פריה ורביה שהרי התירו לאשה לחוף מערב שבת כשחלו ב' ימים טובים של ראש השנה אחר השבת ואירעה טבילתה בליל שיני של ראש השנה דהשתא אינה יכולה לחוף ביום טבילתה ולא ביום (שני) שלפני טבילתה חופפת מע"ש דמוטב שתקדים חפיפה קודם טבילה ד' ימים משתאחר טבילתה לילה אחת ותחוף ביום תכף לטבילתה ואמרי' בשמעת' קמיית' דנידה [ג' ע"ב] מאי שנא מכל התורה כולה דעבדינ' סייג א"ל א"כ ביטלת בנות ישראל מפריה ורביה א"ל הלל לב"ש לפריה ורביה מי אמרי לטהרות הוא דאמרי.
בירושלמי [ה"ד] גרסי' א"ר יוחנן שונה אני אפילו לאחר ג' שנים מותר ובלבד באשה שיש לה וסת א"ר אבהו ובלבד ששהתה אחר וסת ז' ימים, וחש לומר שמא לא טבלה א"ר חנינא זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה, אמר שמואל בר בא בעי אפילו דבר ברי שילדה, א"ר יוסי כך אנו אפילו ניטמאת, פי' בתמי' והתני' במה דברים אמורים שהניחה בחזקת טהרה אבל הניחה בחזקת טומאה לעולם היא בטומאת' עד שתאמר לו טהורה אני, והנ"ה [א"ה אולי הכוונה והכא נמי הכי] אם ודאי ראתה בעודו בדרך, אלא כיון שילדה בטלה חזקתה, אף הכא כיון שנטמאת בטלה חזקת[ה], וכן כתב בפר"ח לא א"ר יוחנן אלא כגון האי דספק ראתה ואי ראתה אימור טבלה, אבל יולדת וכיוצא בה דבזיזא למיטבל דודאי טמאה אין בעלה מחשב ימי לידתה ובא עליה, אין לנו לגרוס אפילו ילדה בדג"ש דפירושו בחורה אלא כיון דספק ראתה אוקמינ' לה אחזקת טהרה ואמר' אם ראתה טבלה לא שנא בחורה ולא שנא זקנה אמרי' טבלה הואיל ואסור לשהות בטומאתה, אלא יש לגרוס אפילו ילדה דבזיזא למיטבל הדל"ת רפויה פי' יולדת וכל כיוצא בה דודאי היה לה בנתיים חזקה דטומאה אע"ג דאסור לאשה לשהות בטומאתה לא אמרי' דודאי טבלה דדרכה של אשה לישמט מן הטבילה ואי גרס דבזיזא למיטבל פי' קצת נשים בושות לטבול בלא פיוס בעליהן הילכך לא אתי ספק טבילה ומוציא מידי ודאי נידה, ולשון הירושלמי מוכיח כפר"ח.
<h2>דף טז.</h2>
הא דאמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דוקא שלא הגיע עת וסתה א"נ אין לה וסת שלא הגיעו ימי עונתה אבל בשעת וסתה או בזמן עונתה אסורה בלא בדיקה בין בא מן הדרך בין יושבת בבית בין למ"ד וסתות דאורייתא בין למ"ד ווסתות דרבנן שהרי מוזהר לפרוש (הימנו) [הימנה] סמוך לווסתה ושוב אינו מותר עד שתבדוק.
לשון הש"ר [ט"ו ע"ב] א"ר יוחנן אשה שיש לה ווסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה דאפי' את"ל ראתה אימור טבלה, ובאשה שיש לה ווסת, [שם ע"א] אמר רב הונא לא שנו אלא שלא הגיע ימי וסתה, פי' אז הן בחזקת טהרה לבעליהן כשבא מן הדרך אבל אם הגיע ימי וסתה אסורה וסתות דאוריתא פיר' ואורח בזמנו בא ואפילו בדקה השת' ומצאתה טהורה אסורה, רבה בר רב חנה אמר אפילו הגיע עת וסתה מותרת וסתות דרבנן, מיהו בדיקה בעיא דאמרי' אשה שיש לה ווסת והגיע שעת וסתה ולא בדקה ולבסו' בדקה אמ' רב בדק' ומצאתה טמא טמ', טהור טהו', משמע לומ' למ"ד וסתות דרבנן דאזלינן בתר בדיקה דהשתא אבל [ל]לא בדיקה אסורה מדרבנן והכי אמרי' נמי כתנאי ר' אליעזר [אומר] טמאה נדה ר' יהושע אומר תיבדק, פי' לר' (אליעזר) [יהושע] וסתות דרבנן אלמא מ"ד וסתות דרבנן דאמר תיבדק, ותו אמרי' נמי התם ר' מאיר אומר טמא' נדה וחכמים אומרים תיבדק ומסתברא דקיימא לן וסתות דרבנן חדא דקיימא לן ר' אליעזר ור' יהושע הלכה כר' יהושע, וקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים פלוגתא דר' מאיר ורבנן לרבנן וסתות דרבנן, ותו דרב נחמן אמר דרב ושמואל בווסתות גופייהו פליגי וקיימא לן כרב באיסורי, ורבינא דבתראה הוא מוקי פלוגתייהו דרשב"ג התם דכ"ע וסתות דרבנן, ור' יוחנן נמי דאמר שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה, א"ל רב שמואל בר אבא לר' אבא א"ר יוחנן אפילו ילדה דבזיזה למיטבל א"ל אטו ודאי ראתה א"ר יוחנן אימור דאמר ר' יוחנן ספק ראתה [ספק לא ראתה] ואת"ל ראתה אימור טבלה, אלמא דלר' יוחנן נמי הוי שעת וסתה ספק בחזקת[ה] אלמא סבירא ליה וסתות דרבנן.
<h2>דף ל.</h2>
טבילה בזמנה מצוה כך פס' ר"ח וכן הוא בסדר רבי' אליהו באזהרותיו והכי משמע בפ' המפלת [כ"ט ע"ב] טועה מטבילין אותה צ"ה טבילות לב"ה ול"ה טבילות לב"ש כולהו להטבילה בזמנה ואמרי' (בזמנה) במסקנא ש"מ טבילה בזמנה מצוה, ואמרי' נמי בפ' בתרא [ס"ט ע"א] טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אותה ט' טבילות מספק משום דטבילה בזמנה מצוה. ובפ"ק דיומא [ח' ע"א] פליגי ר' מאיר ור' יוסי ור' חנניה סגן הכהנים מזין עליו כל שבעה מכל החטאות שהיו שם ומסיק דכ"ע (וכל) [דכל] הני תנאי סברי טבילה בזמנה מצוה ואע"ג דפליגי רבנן עליה דר' יוסי בפ' בת' דיומא בסופו [פ"ח ע"א] ובשלהי פ' כל כתבי [שבת ק"כ ע"ב] גבי מי שהיה שם כתוב על בשרו ואמרי' טבילה בזמנה מצוה דתני' כל חייבי טבילות טובלין כדרכן וטובלין ביום נידה ויולדת טבילתן בלילה בעל קרי טובל והולך עד לאחר המנחה, ור' יוסי אומר מן המנחה ולמעלה אין צריך לטבול ומסיק דפליגי בטבילה בזמנה מצוה לרבנן ולר' יוסי לאו מצוה ומסיק דהאי ר' יוסי בר' יהודה היא אבל ר' יוסי סבר מצוה, והאידנא דספק זבות נינהו דאמר בפ' תינוקת [ס"ז ע"ב] א"ל רב אחא בריה דרב לרבא מכדי האידנ' ספק זבות נינהו ליטבלו ביומא דשבעא, א"ל משום דר' שמעון אמר אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק פי' אסורה לטבול ביום ז' לספירת' שמא יבא עליה אחר טבילתה ואם תראה בו ביום תסתור ספירתה ונמצא בעל ספק זבה, אע"ג דמוקמי' לה לשמעתיה דטועה התם כר' שמעון בפ' המפלת [כ"ט ע"ב] משמע דסבירא ליה דטבילה בזמנה מצוה ומטבלינן לה מספק כמה טבילות. חזינן מפני חששת שמא תבא לידי [ספק] דחינן לטביל' מצוה בזמנו ולא מטבלינן לה ביומא דשבעא עד לאורתא, מיהו אפי' הכי טבילה שלא בזמנה אין לדחות טבילתה יותר מליל מוצאי (שביעי') [שביעי] ואפי' אין בעלה עמה בעיר דאמר בפ' כל היד [ט"ו ע"ב] א"ר יוחנן אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי ווסתה ובא עליה פי' אם בא מן הדרך, וגר' עלה בירושלמי [פ"ב ה"ד] א"ר יוחנן שונה אני אפי' לאחר ג' שנים מותר ובלבד באשה שיש לה ווסת א"ר אבהו ובלבד ששהתה אחר וסתה ז' ימים, וחש לומר שמא לא טבלה, א"ר חנינא זאת אומרת שאסור לאשה לשהות בטומאתה וכ"ש כשבעלה עמה שאסור לבטל מצות עונה ומצות פריה ורביה שהרי התירו לאשה לחוף מערב שבת כשחלו ב' ימים טובים של ראש השנה אחר השבת ואירעה טבילתה בליל שיני של ראש השנה דהשתא אינה יכולה לחוף ביום טבילתה ולא ביום (שני) שלפני טבילתה חופפת מע"ש דמוטב שתקדים חפיפה קודם טבילה ד' ימים משתאחר טבילתה לילה אחת ותחוף ביום תכף לטבילתה ואמרי' בשמעת' קמיית' דנידה [ג' ע"ב] מאי שנא מכל התורה כולה דעבדינ' סייג א"ל א"כ ביטלת בנות ישראל מפריה ורביה א"ל הלל לב"ש לפריה ורביה מי אמרי לטהרות הוא דאמרי.
<h2>דף סג:</h2>
הא דאמר כל לבעלה לא בעיא בדיקה דוקא שלא הגיע עת וסתה א"נ אין לה וסת שלא הגיעו ימי עונתה אבל בשעת וסתה או בזמן עונתה אסורה בלא בדיקה בין בא מן הדרך בין יושבת בבית בין למ"ד וסתות דאורייתא בין למ"ד ווסתות דרבנן שהרי מוזהר לפרוש (הימנו) [הימנה] סמוך לווסתה ושוב אינו מותר עד שתבדוק.
<h2>דף סו.</h2>
תשובת רש"י נידה שעברו עליה כל ימיה שלא טבלה הבא עליה הרי הוא בכרת עד עולם כדתניא [שבת ס"ד ע"ב] בא ר' עקיבא ולימד שבעת ימים תהי' בנדתה תהא בנידתה עד שתבא במים ואינה טובלת עד יום השמיני דפסקה כל ז' נקיים ספק זבה היא.
